מאפייני המפגש התרבותי הבין דורי באקדמיה

העולם הולך ומזדקן בקצב מוגבר. בני אדם בגיל 60 ומעלה מהווים כיום מעל ל-11% מהאוכלוסייה העולמית, ועל פי הערכות, נתון זה יגדל לכדי 22% בקירוב עד לשנת 2050. שילוב של גורמים וביניהם: עליה בתוחלת החיים, יציאה כפויה לגמלאות ותכניות פנסיה, הביאו לכך שרובם המוחלט של המבוגרים בארצות המתועשות נהנים משנים רבות של בריאות, פעילות, ופוטנציאל גבוה להגשמה עצמית בתקופת הגיל השלישי. מספר הולך וגדל של אנשים בוחר ללמוד בגיל מבוגר. רוב המבוגרים נוקטים בסגרגציה-עצמית בכך שהם בוחרים תכניות העשרה לימודיות המיועדות ספציפית עבור בני גילם, למשל במסגרת מרכזיים קהילתיים ומרכזים למבוגרים. יש אנשים מבוגרים הבוחרים בלימודים אקדמיים במסגרת תואר פורמלי או בתכניות העשרה בלתי פורמליות, במוסדות להשכלה גבוהה. נוכחות תלמידים מבוגרים בכיתה האקדמית מחוללת שינויים באופי הכיתה.

בישראל, כמו גם בארצות הברית, ובמידה פחותה יותר באירופה, אוניברסיטאות מאפשרות ל"שומעים חופשיים" להשתתף בתכניות לימודים שלהן. במסגרת תכניות אלה, מבוגרים יכולים להשתתף תמורת תשלום בקורסים אקדמיים. הקורסים האלה המוצעים במסגרת תארים פורמליים, מוצעים לשומעים החופשיים לשם הלימוד עצמו ולא לצורך הכרה פורמלית וצבירת נקודות לשם תואר. כך הסטודנטים המבוגרים במעמד של שומעים חופשיים מוצאים עצמם לצד הסטודנטים הצעירים הלומדים לתואר פורמלי. קבוצה אחרת של תלמידים מבוגרים בכיתה האקדמית הם תלמידים שאינם במעמד של שומעים חופשיים. תלמידים אלה רשומים לתואר ראשון או לתארים מתקדמים, ויושבים כתף אל כתף עם עמיתיהם הצעירים הלומדים אף הם לתואר פורמלי. 

כמות נרחבת של מחקר, בעיקר מן הפרספקטיבה הגרונטולוגית, הוקדשה לבחינת ההשפעות החיוביות של לימודים בגיל מאוחר על איכות חייהם של המבוגרים, והיתרונות שבתכניות לימודים בין-דוריות. המחקר אף ממליץ על אינטגרציה-גילאית לטובת מזעור גילנות (ageism) וחיזוק הסולידריות הבין-דורית, המאותגרת בגין שינויים דמוגרפיים והזדקנות האוכלוסייה. אולם סקירה של הספרות הקיימת מראה מחסור במחקר אודות תכניות לימודים בין-דוריות במסגרת האקדמית, ובהשלכות של נוכחותם של מבוגרים באוניברסיטה מנקודת מבטם של התלמידים הצעירים, המרצים והמבוגרים עצמם.

מטרת מחקר זה היא לטפל בלקונה מחקרית זו ולהאיר את דמותם של היחסים בין סטודנטים צעירים ולומדים מבוגרים באוניברסיטה, בתור מרחב למידה וכקמפוס חברתי. ממצאי המחקר מספקים תובנות לגבי המאפיינים התרבותיים הבין-דוריים של המפגש המתרחש במסגרת האקדמית בישראל, מנקודת מבטם של כלל המשתתפים. מרואייני כוללים סטודנטים צעירים (בגילאי 19-30), שומעים חופשיים וסטודנטים מבוגרים הרשומים לתארים פורמליים (בגילאי 51-89) ומרצים. העבודה עשתה שימוש בגישה רב-מתודית, המשלבת מחקר אתנוגרפי המעוגן בפרדיגמה איכותנית בשילוב עם סקרים כמותיים. מידע איכותני הופק באמצעות תצפיות משתתפות בארבעים כיתות אקדמיות בין-דוריות בשלושה קמפוסים אוניברסיטאיים בישראל, על פני תקופה ממושכת, ובאמצעות ראיונות מובנים למחצה עם 51 סטודנטים צעירים, 65 לומדים מבוגרים (מתוכם 40 שומעים חופשיים ו-25 רשומים לתארים) ו-31 חברי סגל. בהיותי בגיל דומה לאוכלוסיית הלומדים המבוגרים במחקר שלי, חששתי שמא הסטודנטים הצעירים ימנעו מלדבר גלויות אודות תפיסותיהם אודות מבוגרים בשיחה פנים אל פנים עם חוקרת "מבוגרת", ושלעובדה זו עצמה תהיינה השפעה הפוכה על המבוגרים שהשתתפו במחקר. על מנת לצמצם תגובתיות ולעורר תשובות "כנות" יותר, בנוסף למתודות האיכותניות נעשה שימוש בשני מבדקים כמותניים, אחד הבודק תפיסות גילניות (ageist) בקרב סטודנטים צעירים, ואחד הבודק את יחסם של משתתפים צעירים ומבוגרים כלפי המפגש הבין-דורי.

המחקר מעלה מספר שאלות: האם מדיניות חברתית, המעודדת לומדים מבוגרים לפנות להשכלה מאוחרת כפעילות פנאי, מביאה למפגש בין-דורי בעל תועלת הדדית, או שמא היא מקדמת חיכוכים בין-דוריים עם המשתתפים הצעירים בכיתה? האם המפגש מסייע לאשש או למוסס סטראוטיפים ותפיסות גילניות? האם הבדלים תרבותיים-בין-דוריים מביאים לניכור בין הדורות השונים או האם המפגש מגשר ביניהם? במחקרי אני תוהה האם האוניברסיטה מקדמת תכנית לימודים היוצרת אינטגרציה משמעותית בין צעירים ומבוגרים, או לחילופין, מותירה את הדורות השונים במצב של סגרגציה-גילאית אף בתוך הכיתה עצמה.

תזה זו מחולקת לתשעה פרקים. פרק א מהווה מבוא לעבודה, וכולל סקירת ספרות הנוגעת למסגרת התאורטית של המחקר: מדיניות-חברתית (social policy) המקדמת למידה בגיל השלישי; אינטגרציה רב-גילאית וסולידריות רב-דורית; הפער הבין-דורי; ורב-דוריות בהקשר האקדמי. פרק ב מתאר את מאפייני המחקר והמתודות בהם נעזרתי לצורך מחקר זה.

פרקים ג – ז עוסקים בתמות שעלו מתוך ניתוח הממצאים האיכותניים והכמותניים. פרק ג עוסק בתרבות הארגונית של האוניברסיטה וברציונאל העומד בבסיס הכיתה הרב-דורית. פרק זה עוסק בקליטתה של אוכלוסייה מבוגרת בקמפוסים אוניברסיטאיים, אשר באופן מסורתי נתפסים כתחומם של הצעירים. הוא מתחקה אחר תופעות של גילנות ברמת המאקרו החברתית והמוסדית, כמו גם ברמת המיקרו של הסטודנטים, ואת המעמדות המשתנים בקרב אוכלוסיית הסטודנטים. מתברר כי האוניברסיטה כמוסד אינה נאבקת בתופעת הגילנות בגבולה, וייתכן כי, במודע או שלא-במודע, אף מעודדת אותה. לא נמצא כי סטודנטים מחזיקים בתפיסות גילניות חריפות, אולם סטראוטיפים שליליים שונים עודם מתמידים בקרבם. דעותיהם של לומדים מבוגרים חלוקות בשאלה האם הם סובלים מגילנות במסגרת האקדמית, ובאם מעמדם דומה לזה של הסטודנטים הצעירים או שמא הם "אורחים" בקמפוס בלבד.

פרק ד עוסק במונחי מוטיבציה אקדמית, יחס לידע וציפיות מהאוניברסיטה, המובילים למאפייני התנהגות בין-דוריים שונים במסגרת הכיתתית. הממצאים מראים כי המוטיבציה של הסטודנטים הצעירים הינה בעיקרה חיצונית ויחסם לידע הנרכש בכיתה הוא ברובו אינסטרומנטלי. היותה של המוטיבציה חיצונית באה לידי ביטוי ברמת התעניינותם בחומר הנלמד, בהיעדרות השתתפותם הפעילה בשיעורים, במאמץ המושקע בלימוד עצמי ובאימוץ אסטרטגיות ופרקטיקות שייעודם זירוז העמידה בחובות הקורס. שעמום וחוסר עניין באים לידי ביטוי בפעילות דיגיטלית מרובה במהלך השיעור, היעדרות משיעורים ואיחורים. באופן מנוגד, הלומדים המבוגרים מונעים ממוטיבציה אינטרינסית ומעוניינים בידע לשמו, דבר הבא לידי ביטוי בהתנהגויות הפכיות לאלו של עמיתיהם הצעירים.

יחסים פנים-כיתתיים וההשלכות החיוביות והשליליות של למידה משותפת של צעירים ומבוגרים נידונים בפרק ה. פרק זה דן באתגרים שמציבים נוכחותם של לומדים מבוגרים לכיתה הנורמטיבית, עומד על טיפוסים שונים של משתתפים צעירים ומבוגרים בכיתה, ובוחן את היחסים ביניהם. זיהיתי במחקרי ארבעה טיפוסים של לומדים מבוגרים, המובחנים זה מזה בכמות ובסוג ההשתתפות בכיתה. טיפוס אחד, הנתפס ככזה "המדבר על מנת שישמעו אותו", אולי אינו רב כמותית, אך מותיר רושם שלילי חזק, המשפיע באופן משמעותי על הכיתה ועל יחסם של הסטודנטים הצעירים לעמיתיהם המבוגרים. אפיינתי גם כן במחקרי שלושה טיפוסים של סטודנטים צעירים, בהתאם לאופן בו הם מגיבים לנוכחותם של המבוגרים. בנוסף, הממצאים מראים כי לגודל הכיתה ויחס המספרי בין הלומדים המבוגרים לסטודנטים הצעירים נודעים השלכות עבור יחסים בין-דוריים מבחינה התנהגותית ואקדמית. בעוד ישנו מפגן כלפי חוץ של כבוד הדדי בין בני הדורות השונים, מתברר כי מתחת לפני השטח נוכחים סנטימנטים שליליים בקרב רבים מהסטודנטים הצעירים, המאיימים על טיב המפגש. עמימות (ambiguity) בנוגע למעמדם ותפקידם של השומעים החופשיים גוררת עמה השלכות שליליות על יחסים בין-דוריים, ונפרשת בפנינו תמונה של מערכת יחסים מורכבת ורבת-פנים בין מעמד, ידע, כוח וגיל במסגרת הכיתתית.

פרק ו מעמיק חקור אל תוך המתחים הנלווים להבדלים בין-דוריים במושגים של זמן וצרכנות אקדמית. הממצאים שופכים אור על מקור מרכזי למתחים בין-דוריים, הנובעים מהתחרות על זמן ועל תשומת לבם של מרצים, בין אלו אשר זמנם מוגבל (הצעירים) ואלו אשר נתפסים כבעלי זמן בלתי-מוגבל להקדיש ללימודיהם (המבוגרים). המבוגרים נתפסים כמי ש"מבזבזים" את זמנם של הסטודנטים הצעירים, ופוגעים בהשגת מטרותיהם האקדמיות. השכלה גבוהה מתגלה בפנינו כאופן של צרכנות, ודפוסי הצריכה השונים של הצעירים והמבוגרים משפיעים על יחסם ללימודים. המבוגרים הם צרכני ערך (value consumers), העסוקים בצבירת ידע לשמו לטובת העשרה עצמית, בעוד הסטודנטים הצעירים עסוקים בצרכנות אינסטרומנטלית, במסגרתה הם רוכשים ידע, לא כמטרה בפני עצמה, אלא כאמצעי להשגת מטרה חיצונית. השכלה אקדמית נתפסת בעיני המבוגרים כפריווילגיה, בניגוד לנקודת מבטם של הצעירים התופסים אותה כמוצר שהם זכאים לו.

פרק ז מוקדש לפער הבין-דורי בכל הנוגע לאוריינות טכנולוגית והשפעתה על התנהגות ויחסים בכיתה האקדמית. בעוד סטראוטיפים מסוימים עודם מתמידים, ובעוד הכיתה הבין-דורית מבליטה את הבדלים תלויי-גיל בשימוש וביחס כלפי כלים דיגיטליים, נראה שהדבר אינו מעורר מתחים בין קבוצות הגיל השונות. בעוד המבוגרים נוטים להיות ביקורתיים כלפי הפעילות הדיגיטלית של הצעירים בזמן השיעור, וההישענות המוגברת שלהם על רשת האינטרנט כמקור לידע, הם מקבלים שזו היא הנורמה המקובלת. סטודנטים צעירים מביעים תסכול ממרצים "מאותגרים טכנולוגית", אך מגלים יותר סימפטיה כלפי חוסר אוריינות בקרב לומדים מבוגרים. ממצאי המחקר תומכים בהשערה שהגישה הדיכוטומית לפער הדורי הדיגיטלי מתעלמת מהעובדה שהאפליקציות הטכנולוגיות השונות אינם בהכרח מדירים מבוגרים באופן גורף, ואף אינם בהכרח מביאים להכללתם של כלל הצעירים. בעוד 'המבוגרים-הזקנים' מפגרים באימוץ טכנולוגיות חדשות למעט תוכנות כדואר אלקטרוני ו-Skype, דור ה-Baby Boomers, 'המבוגרים-הצעירים', מפגינים שימוש הולך וגובר בטכנולוגיות דיגיטליות. התופעה המצביעה על הצטמצמות של הפער הטכנולוגי הדורי, מגמה אשר תמשיך אל תוך העתיד ותאפשר את התקרבותם של בני הדורות השונים.

פרק ח עובר מאפיונים כלליים של הכיתה הבין-דורית אל עבר התמקדות ספציפית באופי האינטראקטיבי של המפגש. הוא מתאר את הפנים המרובות של האינטראקציה - האקדמית והחברתית - בין ובתוך הקבוצות הדוריות, בכיתה ומחוצה לה.  בנוסף הוא בוחן את מקומו של המרצה כמתווך במפגש הבין-דורי האקדמי. באופן כללי ישנה אינטראקציה מועטה בין סטודנטים צעירים ושומעים חופשיים, או בין סטודנטים מבוגרים ושומעים חופשיים. מרואיינים המתארים 'חברויות' בין-דוריות לרוב מדווחים על אינטראקציה המתרחשת בהקשר הקורס הנלמד, והללו צומחות בעיקר בין סטודנטים צעירים ומבוגרים אשר רשומים לתארים. התנהלותם של המרצים עשויה להיות בעלת השפעה מכריעה על האווירה הנוצרת בכיתה, ועל מידת התקבלותם של הלומדים המבוגרים, אך הללו חלוקים בדעותיהם בנוגע לתפקידם בתיווך האינטראקציה בין הדורות השונים במפגש הכיתתי.

פרק ט מציג דיון בממצאי המחקר ומסכם אותו. הממצאים מצביעים על מפגש בין-דורי בעייתי בכיתה האקדמית. המפגש חושף ומחריף את ההבדלים התרבותיים בין הסטודנטים הצעירים לסטודנטים המבוגרים. המפגש גם מזמן הזדמנויות לקונפליקטים העלולים להאפיל על היתרונות שבמפגש הבין-דורי. במחקר נמצא שהסביבה האקדמית הבין-דורית רוויה בסתירות ובאי-ודאות, הנובעות לא רק מפערים תרבותיים בן-דוריים, אלא בעיקר מהתייחסות אמביוולנטית של המוסדות להשכלה גבוהה למפגש הזה. כתוצאה משינויים דמוגרפיים צפויים וממדיניות חברתית, מספרם של המבוגרים הבאים בשערי האוניברסיטה ילך ויגדל. לאור ממצאי מחקר זה, מוצע למוסדות להשכלה גבוהה לשקול מחדש את מדיניותם ואת הפרקטיקות הנהוגות בהם על מנת לאפשר אינטגרציה אפקטיבית של מבוגרים בכיתה האקדמית ומפגש בין-דורי מוצלח.

מחקר זה מאיר את האתגרים הניצבים בפני מוסדות להשכלה גבוהה בבואם לכלול סטודנטים צעירים ומבוגרים יחד במסגרת הכיתה האקדמית. ממצאי המחקר עולים בקנה אחד עם מחקרים קודמים שבחנו את מצבם של תלמידים מבוגרים בהשכלה הגבוהה. מחקר זה מטפל באופן משמעותי בהיבטים שחסרים במחקרים קודמים, בכך שהוא בוחן, משווה ומציג את מאפייניו של המפגש הבין-דורי מנקודת מבטם של כלל המשתתפים במסגרת הלימודים בכיתה האקדמית. המחקר מהווה תרומה תאורטית לשדה המחקר בכך שהוא מפתח את גוף הידע אודות מפגשים בין-דוריים באקדמיה. תוך שימוש בתיאורית "הניאו-מוסדית" של ארגונים ובתרבות חברות עתירי-ידע (Knowledge-intensive firms), אני מציעה את מודל העמימות של המפגש הבין-דורי.  טענתי היא כי אקולטורציה מוצלחת ואינטגרציה אקדמית וחברתית של תלמידים מבוגרים על בסיס מעמד שווה, תלויה בהבהרת ובסילוקת ההיבטים העמומים במפגש הבין-דורי. כמו כן על המוסדות להשכלה גבוהה מוטלת החובה לפתח ולהטמיע מדיניות ופרקטיקות לטובת קידום מטרות אלו.  

לאור העלייה במספר המבוגרים הלומדים באקדמיה, מגמה שרק תלך ותתעצם עם הזמן, תקוותי היא כי ממצאי מחקר זה והמשתמע ממנו יתרמו להעלאת נושא שילוב האוכלוסייה המבוגרת בלימודים האקדמיים על סדר יומה של ההשכלה הגבוהה.