הבניית סולידריות לאומית באמצעי תקשורת ההמונים בעידן של גלובליזציה: מקרה הבוחן של תוכנית הטלויזיה "האח הגדול" בישראל

מחקר זה עוסק בסוגיית מנגנוני גיבוש זהות וסולידריות לאומית בעידן הגלובלי. במרכזו עומדת השאלה כיצד לאחר עשרות שנים שבהן מתקיימים תהליכי גלובליזציה ובמסגרתם מתרחשת דיפוזיה מתמשכת של דפוסי תרבות, בעיקר ממדינות המערב ליתר מדינות העולם, תופעת הלאומיות ומדינת הלאום כמסגרת פוליטית לא חלפה מהעולם (כפי ששיערו תאורטיקנים בתחום חקר הלאומיות); לא זו בלבד – התופעה זוכה לעדנה בכל רחבי העולם, וקהילות אתניות מבקשות הכרה בייחודיותן ומבקשות לכונן מדינות לאום או למצער אוטונומיות תרבותיות.

לשם בחינת סוגיה זו בחרתי במקרה הבוחן של תכנית המציאות "האח הגדול". תכנית זו נשענת על פורמט גלובלי, משודרת בישראל משנת 2008 וזוכה לשיעורי צפייה ניכרים בארץ ובעולם.

שיטת המחקר שאותה נקטתי היא רב-ממדית. היא כללה ניתוח תוכן של ארבע עונות של התכנית; מחקר קהל, שכלל 41 ראיונות עומק עם צופים ו-10 קבוצות מיקוד שבהן היו בסך הכול 70 משתתפים; תצפיות משתתפות; וניתוח של השיח הציבורי בסוגיות הרלוונטיות למחקר בפייסבוק ובאמצעי המדיה השונים. שיטת מחקר זו אפשרה לנתח הן את הטקסט התקשורתי והן את אופן התקבלותו אצל הצופים ואת הפרשנות שנתנו לו.

בפורמטים הגלובליים של תכניות המציאות טמון פוטנציאל ליצירת האחדת תרבויות ולמחיקת זהויות מקומיות. אולם ממצאי המחקר מצביעים על כך שבאופן פרדוקסלי יש לתכניות אלה תפקיד חשוב דווקא ביצירת זהות לאומית, בשימורה וביצירת תחושת סולידריות לאומית בקרב הצופים.

במסגרת המחקר ננקטו שני מהלכים אנליטיים המשלימים זה את זה. בחלקו הראשון של המחקר בחנתי את המתח שבין הגלובלי ללוקלי כפי שהוא בא לידי ביטוי במבנה התכנית ובתכניה. עוד בחנתי את האופן שבו מתייחס הקהל להיות התכנית מבוססת על פורמט גלובלי, גם לנוכח האפשרות הניתנת לו לצפות בתכניות המתבססות על פורמט זהה אך מופקות במדינות אחרות. ממצאי המחקר מצביעים על כך שעל אף השילוב הנעשה בתכנית בין מאפיינים גלובליים ללוקליים, הפורמט הגלובלי שעליו מתבססת התכנית הופך שקוף בעיני הצופים ולמעשה כמו נמחק. כמו כן עולה מן הממצאים כי מאפייני הז'אנר עצמו אינם מספיקים כדי להניע את הצופים לצפות בתכנית וכי לתכנים הלוקליים משמעות מכרעת בהנעתם לצפייה.

בהמשך בחנתי את המושג "אותנטיות" בתכניות המציאות. מושג זה נחשב לאחד המניעים לצפייה בתכנית, בשל השתתפותם של אנשים "רגילים" בתכניות – הצופים מחפשים אחר משתתפים אשר אינם שחקנים ואשר מביאים למרקע את העצמי האותנטי שלהם. על פי ממצאי המחקר, אף שהחיפוש אחר אותנטיות הוא חלק מהתרבות הגלובלית של תכניות המציאות הוא משמש בד בבד בסיס לבחינת סוגיות בזהות הלאומית המקומית, שכן צופי התכנית תרים אחר משתתפים אותנטיים המייצגים את הקודים התרבותיים המקומיים. כמו כן, צופי "האח הגדול" תרים אחר דמותו של הישראלי האותנטי בקרב המשתתפים, ובכך משמשת התכנית במה למחשבה ולשיח על ישראליות ובסיס לגיבוש זהות לאומית.

בסופו של חלק זה עומד המחקר על משמעות הצפתן של סוגיות חברתיות מקומיות בתכנית באמצעות הבאתו של המרקם החברתי והתרבותי הקיים במדינה אל המרקע. מרבית המחקרים בתחום מצביעים על כך שתכניות המציאות משעתקות את יחסי הכוח בחברה ומנציחות תפיסות סטראוטיפיות, וכך למעשה מנציחות את היחסים בין המרכיבים השונים של חברה, אך רובם לא בחנו כיצד מתייחסים הצופים לסוגית ייצוג המגוון החברתי מעל גבי מרקע הטלוויזיה. במחקר זה בחנתי כיצד באים לידי ביטוי ב"אח הגדול" ישראל היחסים בין מרכיביה של החברה הישראלית וכיצד מתייחס הקהל לביטויים של יחסים אלה. לשם כך ניתחתי את ביטוייהם בתכנית של שלושת השסעים המרכזיים בחברה הישראלית: השסע בין מזרחים לאשכנזים – החופף לשסע בין המעמדות, השסע בין דתיים לחילונים והשסע בין יהודים לערבים. ממצאי המחקר מצביעים על כך שהפקת התכנית פועלת להציף שסעים אלה בישראל ואף ללבותם. אולם בחינת יחסו של הקהל לעיסוק של התכנית בשסעים החברתיים בישראל מלמד כי בכל הנוגע לשני השסעים המרכזיים בקרב הציבור היהודי בישראל (בין עדות ובין דתיים לחילונים) מבכרים הצופים לראות את המשותף והמאחד בין חלקיו השונים של הציבור היהודי בישראל, ואף מחריגים מתוכם את המשתתפים הפועלים ללבותם. ממצאי המחקר לעניין השסע בין יהודים לערבים אינם אינדיקטיביים, כיוון שמעטות הדמויות בתכנית המייצגות את הציבור הערבי. ממצאים אלה מצביעים על כך שהמרכיב הדיס-אינטגרטיבי הקיים ב"אח הגדול" אינו משמש על פי רוב בסיס לדיס-אינטגרציה בקרב הצופים.

כמו כן, ליהוקם של משתתפים מכל קצוות הקשת החברתית בישראל מאפשר לצופים להרחיב את היכרותם עם קבוצות ועם טיפוסים שונים בחברה הישראלית, לשבור את מסגרת ההתייחסות הסטראוטיפית לקבוצות שונות בה ולהבחין בקווי הדמיון המבססים את הזהות הישראלית. בכך מלמד מחקר זה כיצד צפייה ב"אח הגדול" היא חלק מהתהליך הדינמי לגיבוש הקהילה המדומיינת הישראלית.

חלקו השני של המחקר מצביע על כך שתכניות מציאות דוגמת "האח הגדול" הן גם במה ליצירת סולידריות לאומית בקרב הצופים, באמצעות אינטראקציות וקשרים חברתיים ממשיים ומדומיינים. הבסיס לקשרים אלה הוא היווצרות תחושת קרבה אינטימית בין הצופים למשתתפים. תחושת זו מתבססת על חציית הגבולות בין הפרטי לציבורי, הבאה לידי ביטוי ב"אח הגדול" בכמה מרכיבים. הראשון הוא השיח התרפויטי הנהוג בתכנית, המתבטא בחשיפה האינטימית העמוקה של משתתפיה וביומרה לגרום למשתתפים לתהליך של שינוי עצמי בקרבם, המתרחש בפומבי. שיח זה מאפשר לצופים להכיר את נבכי נפשם של המשתתפים ולהיות שותפי סוד לתחושותיהם ולמחשבותיהם. המרכיב השני כרוך באינטימיות הפומבית הנהוגה בתכנית, המתבטאת בכך שבמהלך שידוריה המשתתפים עוסקים בפרקטיקות חיי היום-יום מול המצלמה ולעיני הצופים בבית. המרכיב השלישי מתבסס גם הוא על המנגנון של שותפות סוד, הפעם ליחסי החברות והיריבות בין המשתתפים, הזוכים לפומבי עקב הצגתם במסגרת תכנית הטלוויזיה. יחסים אלה עומדים במוקד התכנית ומשמשים בסיס לשיח בין הצופים. העיסוק הנרחב ביחסים ובקשרי החברות בין המשתתפים מבליט כי בית "האח הגדול" הוא זירה לאינטימיות פומבית של היחסים בין המשתתפים ולא רק של העצמי שלהם כפרטים. כל המרכיבים הללו מתורגמים בידי הצופים לתחושת קרבה עמוקה למשתתפים. זו מובילה את הצופים למעורבות רגשית של ממש ומעצימה את ההתרחשויות בתכנית.

עבור הצופים, משמעותן של התרחשויות אלה רבה יותר מאשר סתם אירועים בין אנשים המתרחשים במסגרת תכנית טלוויזיה, ולכן הן זוכות לתהודה ברמה הלאומית, כאילו היו אירועי חדשות. מעורבותם העמוקה של הצופים בתכנית, שותפות הסוד שלהם להתרחשויות בה ולרחשי לבם של המשתתפים וההד התקשורתי שזוכות לו התרחשויות אלה מבנים את התשתית לאינטראקציה החברתית בין הצופים בתכנית. האינטראקציות החברתיות בין הצופים מתקיימות במעגלים חברתיים הולכים ומתרחבים: המעגל הראשון הוא המעגל החברתי הקרוב של הצופים, ובמסגרתו מתקיים ביניהם קשר בלתי אמצעי בדמות צפייה משותפת בתכנית עם קרובי משפחה ובקרב חוגי חברים. המעגל השני הוא מעגל השיח על אודות התכנית וההתרחשויות בה במקומות העבודה, בשיחות חולין ובמפגשים חברתיים. המעגל השלישי כולל את כלל הצופים, ובמסגרתו מתקיים שיח ציבורי על אודות המתרחש בתכנית. אינטראקציות כאלה מבססות אצל הצופים תחושות שותפות וקהילתיות: המכנה המשותף של שותפות הסוד אגב הצפייה בתכנית מתורגם לחוויה קולקטיבית של מעין חבורת סוד, חוויה שמעצימה את תפיסת הקהילתיות הלאומית. באורח זה, המעגלים החברתיים הבלתי אמצעיים של אינטימיות פומבית מתורגמים לתחושת אינטימיות קולקטיבית, קרי, תחושת חברותיות שחווה הציבור הרחב. תהליך זה מדגים כיצד מתבסס קשר הסולידריות בין בני הלאום ומראה כי הוא מבוסס בראש ובראשונה על יחסים בין-אישיים ולא רק על יחסים מדומיינים, כפי שנטען בתאוריות בתחום הלאומיות.