אלישבע בן דוד

סיימתי תואר ראשון בתקשורת ובסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בשנת 2016. אני זוכרת שכשהתלבטתי בין מסלולי הלימוד, המסלול בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה תפס אותי מאוד. רוב החברים שלי בחרו לשלב לימודי מדעי המדינה עם לימודי התקשורת, ואני ידעתי שאני לא רוצה להחמיץ את ההזדמנות הזו להקדיש שלוש שנים למדעי האנשים. למדעי החברות, החבורות, הקבוצות. למדעי האנחנו.

לא הייתה מטלה כתובה אחת שהגשתי בקורסים שלי במחלקה שלא רתקה אותי בצורה עמוקה. כתבתי על תפיסות של נשיות וגבריות, על דתיות וחילון, על עיתונאות וצילום. ניתחתי ספרים שקראתי, סרטים שאהבתי, סדרות נעורים שגדלתי איתן. ראיינתי את החברים שלי וניתחתי את התפיסות שלהם. הכול היה ניתן לפירוק ולהרכבה. הכול היה ניתן לעיון. האפשרות לגשת אל החיים האמיתיים שמסביבי וללמוד אותם, לקרוא אותם, לנסח אודותיהם מחשבה חדשה, הייתה אפשרות מלהיבה מאוד.

אני עובדת כיום בתכנית עמיתי ממשל של מרכז מורשת מנחם בגין. התכנית משלבת צעירים יהודים מהתפוצות כמתמחים במגזר הציבורי בישראל. זה פרויקט בן ארבע עשרה שנה ו-250 בוגרים מעוררי גאווה. חלקם עולים ארצה, חלקם שבים למדינות המוצא שלהם, חלקם ליעדים חדשים. הם משתלבים בעמדות מפתח בכל המגזרים ובכל רחבי העולם, כשהחוויה שלהם בישראל מלווה אותם ובמידה רבה סוללת את דרכם להצלחה הבאה שלהם. אני חושבת שהתבונה הנדרשת כדי לעבוד עם אנשים מגוונים כלכך, מרקעים שונים כלכך, עם תפיסות מגוונות כל-כך, היא במידה רבה תבונה שקניתי באמצעות הלימודים שלי במחלקה. אלו היו שלוש שנים שאני מוקירה מאוד, שאני מתגעגעת אליהן, ושמלוות אותי עד היום לכל מקום אליו אני מגיעה.