מה עושים בוגרינו?

למדתי שלשה תארים במחלקה. את התואר הראשון סיימתי באמצע שנות העשרים שלי וחזרתי לאחר קרוב לעשרים שנה לתואר שני ושלישי (בדרך השלמתי תואר שני נוסף במנהל עסקים). למדתי גם כדי להעשיר את עצמי וגם כדי לפתוח אופציות נוספות בשוק התעסוקה מבלי שסימנתי לעצמי במדויק לאן פניי מועדות. במהלך השנים כיהנתי במספר תפקידים מעניינים- תפקידי ניהול בעולם הטלוויזיה, ייעוץ בנושא אחריות תאגידית ועוד. החזרה ללימודי התארים המתקדמים חשפה בפניי את עולם המחקר והחלטתי להמשיך לעסוק בו גם לאחר סיום הדוקטורט. כיום אני מנהלת את מחלקת המחקר בארגון 'יוצאים לשינוי'. התפקיד משלב ניהול עובדים, תקציב ומשימות יחד עם עבודה מחקרית עצמאית ומול חוקרים אחרים. ‏בנוסף אני מרצה במכללה למנהל בבית הספר למנהל עסקים ובמכללה האקדמית גליל מערבי בתוכנית הבין תחומית. ‏הקריירה שלי והלימודים השתלבו זה בזה לאורך השנים תוך הפרייה הדדית. לעיתים רק במבט לאחור אפשר לחבר את הנקודות ולראות איך דבר הוביל לדבר, אבל ללא ספק ללימודים היה חלק דומיננטי ביותר במי שאני כיום.

מייד לאחר הלימודים בבר אילן ביעוץ ארגוני נכנסתי לעבודה בחברת SIT  במסגרת החברה עברתי הכשרה מעמיקה וליווי צמוד של מיטב מומחי החדשנות בעולם, העברתי תהליכים וסדנאות למאות חברות שונות בשלוש שפות ובעשרות מדינות, יצאתי לרילוקיישן כדי להקים את מערך החדשנות של חברת SIT באמריקה הלטינית. כיום אני עובד ממשיך לעבוד עם החברה כפריילנסר בפרוייקטים מרתקים בישראל ובעולם. בין השאר כיום יוצר פודקסט משלי שנקרא: "אורקסט" פודקסט שמביא שיחות עומק על חשיבה יצירתית באספקטים שונים של החיים. 

מהי חווית הלימודים שלך במחלקה ואיך זה השפיע/משפיע על העבודה שלך כיום? בחרתי בלימודי סוציולוגיה ארגונית במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בבר אילן לאחר חיפוש ארוך של מסלול שיאפשר לי למידה והתפתחות משמעותיים בהבנת תופעות חברתיות בארגונים. הלימודים היו עבורי מעשירים, מרתקים ומגוונים ותרמו רבות לנקודת המבט שלי והדרך שבה אני פועלת כיועצת ארגונית כיום. הלמידה שלי לא יכולה היתה להיות מלאה ומלמדת ללא המרצים המצויינים של המחלקה. זכיתי ללמוד אצל חוקרים בכירים בארץ ובעולם בתחומם, אשר תמיד נתנו מזמנם ומרצם כדי לעודד ולקדם למידה והתפתחות

לאורך כל הלימודים בתואר הראשון במחלקה, הייתי חוזרת הביתה נרגשת כשאני לא מפסיקה לשתף משפחה וחברים על התובנות החדשות שהתעוררו. להמשיך למסלול מחקרי של תואר שני היה הדבר הטבעי ביותר לעשות מבחינתי, לאור החוויה המרתקת של התואר הראשון. מעבר לידע הרב שצברתי, לעניין שהתעורר ולמשקפיים החדשים שהסתכלתי דרכם על העולם, רכשתי כלים חשובים במסגרת הלימודים כמו יכולת כתיבה חדה וממוקדת, חשיבה ביקורתית, ושיפור משמעותי של היכולות האנליטיות שלי. אין ספק שהאתגר הגדול והמספק ביותר בלימודים שלי הוא עבודת התזה, בהנחייתן של פרופ' אורנה ששון - לוי וד"ר גילי הרטל. במסגרת עבודת התזה אני חוקרת נרטיבים של גבריות טרנסית, ונחשפת לידע מרתק בנוגע לקהילה הטרנסית בפרט ולמגדר בכלל. אני מצליחה להפיק ממצאים משמעותיים במסגרת העבודה ואני מקווה ומאמינה שהיא תהווה תרומה משמעותית למחקר בנושא. הכלים והמיומנויות שרכשתי בלימודים סייעו לי גם להשתלב בשוק העבודה בתפקיד של פיתוח עסקי, הדורש בין היתר מיומנויות מחקר, כישורים אנליטיים ויכולות כתיבה בעברית ובאנגלית.

במחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה למדתי לתואר השני והשלישי. הלימודים הקנו לי כלים נרחבים כחוקר. בראש ובראשונה למדתי במחלקה לפתח ראייה ביקורתית, ופיתחתי את היכולת להביט בתמונת מצב כלשהי ולנתח את המנגנונים השונים אשר מובילים למצב זה. נוסף על כך קיבלתי תשתית ידע תאורטי נרחב על הסוציולוגיה הישראלית והעולמית, בעבר ובהווה, וכן קיבלתי כלים שהכשירו אותי כחוקר איכותני (בתזה) וכחוקר כמותי (בדוקטורט). אני מדמה את הלימודים במחלקה לביקור אצל אופטימטריסט. הלימודים במחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטת בר אילן מאפשרים לסטודנט להרכיב משקפיים חדשות, בעזרתם ניתן ראות ולנתח את המציאות החברתית בה אנו חיים באופן חדש, חד יותר, מורכב יותר ועמוק יותר. 

סיימתי תואר ראשון בתקשורת ובסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בשנת 2016. אני זוכרת שכשהתלבטתי בין מסלולי הלימוד, המסלול בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה תפס אותי מאוד. רוב החברים שלי בחרו לשלב לימודי מדעי המדינה עם לימודי התקשורת, ואני ידעתי שאני לא רוצה להחמיץ את ההזדמנות הזו להקדיש שלוש שנים למדעי האנשים. למדעי החברות, החבורות, הקבוצות. למדעי האנחנו. לא הייתה מטלה כתובה אחת שהגשתי בקורסים שלי במחלקה שלא רתקה אותי בצורה עמוקה. כתבתי על תפיסות של נשיות וגבריות, על דתיות וחילון, על עיתונאות וצילום. ניתחתי ספרים שקראתי, סרטים שאהבתי, סדרות נעורים שגדלתי איתן. ראיינתי את החברים שלי וניתחתי את התפיסות שלהם. הכול היה ניתן לפירוק ולהרכבה. הכול היה ניתן לעיון. האפשרות לגשת אל החיים האמיתיים שמסביבי וללמוד אותם, לקרוא אותם, לנסח אודותיהם מחשבה חדשה, הייתה אפשרות מלהיבה מאוד. אני עובדת כיום בתכנית עמיתי ממשל של מרכז מורשת מנחם בגין. התכנית משלבת צעירים יהודים מהתפוצות כמתמחים במגזר הציבורי בישראל. זה פרויקט בן ארבע עשרה שנה ו-250 בוגרים מעוררי גאווה. חלקם עולים ארצה, חלקם שבים למדינות המוצא שלהם, חלקם ליעדים חדשים. הם משתלבים בעמדות מפתח בכל המגזרים ובכל רחבי העולם, כשהחוויה שלהם בישראל מלווה אותם ובמידה רבה סוללת את דרכם להצלחה הבאה שלהם. אני חושבת שהתבונה הנדרשת כדי לעבוד עם אנשים מגוונים כלכך, מרקעים שונים כלכך, עם תפיסות מגוונות כל-כך, היא במידה רבה תבונה שקניתי באמצעות הלימודים שלי במחלקה. אלו היו שלוש שנים שאני מוקירה מאוד, שאני מתגעגעת אליהן, ושמלוות אותי עד היום לכל מקום אליו אני מגיעה.

התחלתי את המסע האישי והמקצועי שלי באוניברסיטת בר אילן בגיל 20 בשנת 2014, במסלול משולב לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ותקשורת. לפני שבחרתי מקצוע זה נרשמתי למסלול לימודי הרנטגנאות, אך החלטתי שאני רוצה לשנות כיוון ולחקור יותר את החברה, את האנושות והתרבויות המגוונות, כי זה מה שעניין אותי בסופו של יום ובזה רציתי לעסוק. כבר במהלך הלימודים התחלתי להתבונן ולהבין על עצמי, על חשיבות חיי החברה, הקבוצות, החיים המשותפים, ההבדלים בין התרבויות השונות, וכבר אז התחלתי לחקור לעומק את החברה הערבית, את המקור ממנו באתי והחברה אליה אני שייכת. במהלך התואר חקרתי סוגיות שונות בחברה הערבית ומדינות ערב וכתבתי עבודות וסמינריונים שונים על החברה הערבית בשוק העבודה הישראלי, סופיזם באסלאם, השוואה בדפוסי השיח בין יהודים לערבים ברשתות החברתיות, הסדרה "פאודה", שידור תכנית הריאליטי “The Voice” במדינות ערב ועוד. מאז סיום התואר אני עוסקת בשילוב אוכלוסיות מגוונות בתעשיית ההייטק בדגש על החברה הערבית, ואני חוקרת את החסמים והפערים הקיימים בקרב מועמדים מהחברה הערבית בשוק העבודה ובתעשיית ההייטק. כמו כן, אני עוסקת בגיוס טכנולוגי, ליווי והכוון תעסוקתי. בשנתיים האחרונות אני עובדת בעמותת תפוח כמלווה תעסוקתית, מנחת קבוצות ואחראית על החברה הערבית, אני מנחה סדנאות בנושא גיוון תעסוקתי, סדנאות תעסוקה, והכנה לעולם העבודה ומתן כלים פרקטיים לחיפוש עבודה בעידן הדיגיטל. אני חיה ונושמת קבוצות. בעמותת תפוח אני אחראית על תחום התעסוקה בתכנית ס'לה לתעסוקה בחברה הבדואית. המשמעות של המלה ס'לה בעברית היא קשר. בין היתר אני אחראית על הקשר בין מעסיקים וחברות למחפשי עבודה ומסייעת לאנשים מהחברה הבדואית להשתלב במקצועות טכנולוגיים. כמו כן, אני אחראית על ליווי מועמדים שונים מהחברה הערבית בתכניות הטכנולוגיות המתקדמות של העמותה. התואר והלימודים במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בבר אילן הם חלק בלתי נפרד ממי שאני היום. כבר במהלך התואר הבנתי כמה מעניין אותי נושא החברה, כמה אני רוצה לעסוק ולהתמקד בחברה הערבית, בגיוון, ובהכללה. מבחינתי התואר היה הצעד הראשון והקריטי ביותר עבורי. התואר הוא נקודה מאוד משמעותית לקריירה שלי וכן העניק לי כלים והבנה ממש עמוקה לחשיבות התרבויות והחברות, ובכלל האנושות.

לימודי התואר השני במחלקה היו מרחיבי ידע ודעת, מעמיקים, ושילבו תיאוריה ופרקטיקה בשיטות מחקר שונות. את מגוון הכלים הרחב הזה אני מביאה היום לידי ביטוי במקום העבודה, בין אם בניתוחים סטטיסטיים של מאגרי נתונים גדולים ובין אם בכתיבה אקדמית ויצירת תכנים שונים.  בנוסף, סביבת הלימודים והאינטראקציה עם הסגל האקדמי היו מפרות ותומכות. דוגמא לכך היא התזה שכתבתי בהנחייתה של פרופ' גלית אילון. תהליך המחקר, הכתיבה והעבודה המשותפת עם המנחה שלי, היו חוויה משמעותית. מי שכותב תזה הופך למעשה למומחה בתחום המחקר שלו, ומעבר לתחושת ההישג האישית יש לכך גם ערך בעיני מעסיקים פוטנציאליים. 

הגעתי למחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה, מתוך רצון לחקור ולהבין תופעות שהייתי ערה להן בחברה החרדית אשר אני חלק ממנה. בשנים האחרונות גוברת בקרב נשים חרדיות בישראל צריכת שירותים מתחום הפסיכולוגיה הפופולארית, כחלק מהתפשטותו של השיח הפסיכולוגי-טיפולי. עבודת התיזה שלי  ביקשה  להתחקות אחר חדירתו של שיח הפסיכולוגיה הפופולארית לחברה החרדית.  באמצעות אתנוגרפיה של תצפית משתתפת,  השתתפתי בסדנאות  המשמשות כמרחבים המעניקים לפרט לגיטימציה לדיבור פומבי על רגשות שאינם הולמים את "חוקי הרגש" במסגרת הקהילתית הקיימת. מערכת החינוך החרדית הקיימת מתעלמת מערכים כמו יצירה, חוויה, והתייחסות לעולם הרגשי.  כמענה לצורך זה הקמתי לפני שנתיים את  "סמינר שושנים".  בית הספר התיכון הראשון בארץ  (4 שנתי) לבנות חרדיות המקנה חינוך למידות וליראת שמיים, בצד ההשכלה הנדרשת לתעודת בגרות איכותית, תוך התמקדות באמנויות ומדעים. הקו המנחה אותי כמי שיזמה את הקמת ביה"ס ומנהלת אותו נתמך בממצאים המוצגים במחקר אודות הצורך בביטוי אישי- רגשי בתוך העולם החרדי ולכן מציע התיכון מגוון רחב של מקצועות הנותנים מענה לכישרונות ולנטיות הנפש של הבנות. הסדנאות אשר נחקרו מציעות מגוון רחב של תכניות עממיות, בלתי ממוסדות, המשלבות בתוכן את הלגיטימציה לרכישת תעודה עם ההזדמנות למרחב אישי. ואילו המענה המוצע בסמינר שושנים מאפשר לתלמידות לרכוש תעודת בגרות גבוהה ואיכותית  תוך כדי עיסוק באמנות ותאטרון ככלי להבעה אישית. בנוסף, ממצאי המחקר העלו כי בסדנאות מתקיים ריקון מתוכן של הפרקטיקה הדתית ופנייה אל מקורות רוחניים אלטרנטיביים תוך הרחקת יסודות דומיננטיים של עולם המשמעויות המכונן את העולם החרדי האורתודוקסי. האתגר שנטלתי על עצמי נותן מענה לאבחנה זו באמצעות  חיזוק עולם המשמעות של הנערה החרדית תוך מענה אישי ואינדבידואלי  הכולל  דיאלוג וברור מעמיק של ערכי היהדות יחד עם לימוד עולם ההגות, מחשבה ומוסר. המנחים שליוו אותי בכתיבת המחקר פרו' נסים ליאון ודר מיכל פגיס  שימשו לי מורי דרך לתהליך הכתיבה האקדמית ותמכו בי מנטלית כדי להגיע לקו הסיום. הפינג פונג האנטלקטואלי שהתקיים ביננו ומומחיותם בעולמות התוכן של מחקרי סייעו לי רבות בחידוד מסקנות המחקר.

"כבר בלימודי התואר הראשון הבנתי שאני רוצה להמשיך לתואר השני במסלול עם תזה. תמיד אהבתי ללמוד וחיפשתי עניין אינטלקטואלי. מבחינתי, תהליך כתיבת התיזה היה אתגר יוצא דופן שנתן לי תחושה של משמעות אישית מתוך עשייה ויצירה שהיא כולה שלי. מעבר לשיפור של יכולות כתיבה וניתוח אנליטי, הרגשתי שבעיקר למדתי להתבונן ולחשוב קצת אחרת. יכולות שמלוות אותי גם בהמשך הדרך".