נשים עצמאיות והממשק עבודה-משפחה: על אמהות, עסקים ומה שביניהם

שילוב בין משפחה לעבודה מהווה את אחד האתגרים המשמעותיים ביותר בקרב הורים בעולם המערבי כיום. אתגר זה משמעותי במיוחד בקרב נשים. הציפיות החברתיות מנשים הן מסורתיות ומודרניות במקביל. מנשים מצופה באופן מסורתי לנהל את הבית והמשפחה כאשר המשימה המרכזית היא הטיפול בילדים ובמשק הבית. אך במקביל הציפיות המודרניות הן לקיחת חלק בנטל פרנסת המשפחה, התפתחות אישית, רכישת השכלה וניהול קריירה במידה כזו או אחרת. ציפיות אלו הובילו נשים למלא שני תפקידים בו זמנית, מה שטומן בחובו פוטנציאל גדול לקונפליקט בין-תפקידי.

מאפייני התעסוקה של עובדים שכירים מאופיינים בכך שהממונים במקום העבודה שולטים בתכנון מסגרת הזמנים ולו"ז העבודה של העובד, כך שהתכנון נכפה על העובד ולו גמישות נמוכה מאוד לתמרן בין התפקיד בבית לבין התפקיד בעבודה. מכאן, ניתן לסבור, נובע הקונפליקט מהבית לעבודה ומהעבודה לבית. נהוג לתפוס את התעסוקה של עצמאיים כמאופיינת בתכנון ושליטה שנמצאים בידי העצמאי ולכן גמישות רבה לבצע שינויים ותמרונים בין התפקיד בבית לבין לתפקיד בעבודה. לכן, מצופה כי עצמאיים יינטו לחוות איזון בית-עבודה גבוה יחסית ומידה נמוכה של קונפליקט בית-עבודה. בעוד נושא הקונפליקט נחקר רבות בקרב שכירים, הוא כמעט ולא נבדק בקרב עובדים עצמאיים ולכן עולות השאלות: באיזו מידה אמהות העובדות כעצמאיות חוות שליטה, תכנון וגמישות, מי חווה מאפיינים אלו יותר ומי פחות, וכיצד מאפיינים אלו מהווים מעצבים את חוויית הקונפליקט.

בנוסף, מחקר זה מבקש לבחון כיצד נשים עצמאיות משלבות בין תפקידן כאמהות לבין תפקידן כמנהלות עסק. עצמאות תעסוקתית מביאה עימה תחושת אחריות כבדה ותלות בלעדית של הכנסתו של הפרט על יכולתו לעבוד. מאחר ועצמאיים רבים חשים אחריות רבה יותר כלפי עבודתם לעומת שכירים, הם חשים צורך להשקיע לעיתים שעות עבודה רבות יותר ועיסוק רגשי מתמשך בפעילות העסק. בנוסף, קיים סיכון רב יותר לטשטוש גבולות נרחב בין הבית לעבודה. כל אלו מייצרים עומס רב, לחץ נפשי שעשויים לעורר קונפליקט משפחה עבודה גבוה במיוחד בקרב עצמאיים. אתגרים אלו מועצמים בקרב נשים עצמאיות אשר נדרשות לדאוג הן למשפחה והן לעסק שלהן.

המחקר מתבסס על נתונים שנאספו באמצעות ראיונות עומק מובנים למחצה עם 18 נשים עצמאיות, המנהלות עסק של אישה אחת (כלומר ללא עובדים), בעלות עסק פעיל מעל לשנה ושזו עבודתן היחידה. המרואיינות מגיעות מהמקצועות החופשיים וממעמד סוציו- אקונומי בינוני ומעלה. כל המרואיינות הן אמהות לילד אחד לפחות, כאשר הצעיר ביותר קטן מגיל 10 שנים. המרואיינות כולן נשואות לאבי ילדיהן וזאת בכדי למנוע הטיה הנובעת מהאתגרים הייחודיים לאמהות גרושות, אלמנות או יחידניות. המחקר חושף טיפוסים שונים של אמהות עצמאיות בהתאם למספר פרמטרים עיקריים: השיקולים שהובילו נשים אלו לצאת לעצמאות תעסוקתית, הדרך בה הן חוות את השילוב בין אמהות לעסק, האתגרים הייחודיים העומדים בפניהן ודרכי התמודדותן עם אתגרים אלו. הראיונות נותחו על בסיס התיאוריה המעוגנת בשדה לניתוח נתונים איכותניים. מתוך ממצאי המחקר עולה טיפולוגיה הבנויה כציר המתאר 3 "טיפוסים אידיאליים". הקטגוריזציה מתבססת על מיקוד העשייה של העצמאיות: מיקוד במשפחה, מיקוד בעסק או מיקוד כפול. תימה זו זוהתה כמרכזית לצורך הגדרת הטיפוסים השונים משום שמן הראיונות עלה שהגדרת המיקוד של העצמאיות מעצבת במידה רבה את תפיסותיהן ואת אופן פעולתן. הטיפוסים השונים שכיחים במידה דומה, כשליש לכל טיפוס.

בקצה האחד של הציר נמצא טיפוס F- מיקוד במשפחה. טיפוס F משקף את פרדוקס הציפיות החברתיות המגדריות מנשים, מצד אחד הן בעלות מקצועות שנחשבים פרופסיונליים כגון יועצת מס ועורכת דין, הן מביעות רצון להצלחה עסקית ולהתפתחות מקצועית, אך מצד שני הן נותנות קדימות לצורכי הבית והמשפחה באופן שפוגע משמעותית בהצלחת העסק. הן מתייחסות להחלטה זו כמחיר זמני שהן משלמות לטובת המשפחה. טיפוס זה תופס את המאפיינים של עסק עצמאי- שליטה בזמנים, גמישות, תכנון מותאם אישית- כהזדמנות לממש את האמהות שלהן בצורה הטובה ביותר. זאת משום שעל-פי רב, הן מאמינות שהעסק נועד לשרת את מטרותיהן כאמהות, קרי להיות נוכחות וזמינות עבור ילדיהן. אולם, עבור טיפוס זה, השליטה, הגמישות והתכנון האישי דווקא פועל כחרב פיפיות. המיקוד במשפחה מייצר מתן העדפה ברורה למשימות הביתיות. כלומר, השליטה בזמנים מאפשרת לטיפוס זה להגמיש את התכנון של משימות העסק לטובת צורכי המשפחה. לכן, הגבול של המרחב הביתי קשיח בעוד מתרחשת זליגה תמידית מהבית לעסק. לפיכך, עבור טיפוס זה מאפייני העסק העצמאי פוגם בעשייה העסקית. לא בכדי, הן מביעות שביעות רצון מהגמישות שהעצמאות מאפשרת להן אך בד בבד ניכר כי הן חוות קונפליקט מהמשפחה לעבודה ועומס מנטלי מתמשך.

בקצה השני של הציר נמצא טיפוס B- מיקוד בעסק. טיפוס B מאופיין במיקוד עשייה עסקי באופן ברור. טיפוס זה תופס את מאפייני העסק העצמאי (שליטה בזמנים, גמישות ותכנון מותאם אישית) כהזדמנות למקסם את פוטנציאל ההשתכרות שלהן עבור שיפור איכות החיים המשפחתית. כלומר, עבור טיפוס זה, התפקיד האמהי כולל גם תרומה של האישה לפרנסת הבית ולשיפור איכות החיים המשפחתית דרך העסק העצמאי שלה. לכן, עבורן המיקוד בעסק אינו בא על חשבון האמהות אלא משלים אותה ולכן הן אינן חוות רגשות אשם גם כאשר הן נותנות עדיפות לעסק על פני המשפחה. אולם ניכר כי מדובר בתהליך, כאשר בתחילת הדרך המיקוד העסקי מוביל אותן לתת עדיפות "יתר" לעיתים לעסק על פני המשפחה מה שמוביל לקונפליקט מעבודה למשפחה. בשל השליטה בזמנים הן נותנות עדיפות גבוהה יותר למשימות העסקיות על ידי הגמשת הגבול של הזירה המשפחתית, בעוד הגבול של זירת העסק נותר קשיח. עם הזמן הן לומדות כיצד לחזק את הגבול של הזירה המשפחתית ולהפחית במידה מסוימת את הזליגה של העסק לבית. אך החלטה זו גוררת מחיר של קונפליקט ממשפחה לעבודה ועומס מנטלי גבוה. משאב התמיכה המרכזי של טיפוס B הוא בן הזוג אשר מעניק תמיכה רגשית, כלכלית ומעשית אולם האחריות המנטלית עודנה מוטלת על האישה. 

ובמרכז הציר נמצא טיפוס D-המיקוד הכפול. מרואיינות המתאימות לטיפוס זה, נוטות לתת עדיפות דומה לבית ולעסק וחשות צורך לממש את תפקידן בהצלחה בשניהם בו זמנית. הן ממוקדות בצורכי העסק כפי שהן ממוקדות בצורכי הבית ובחרו לצאת לעצמאות מתוך מניע כפול לממש את תפקידן כאמהות, כפי שהן תופסות אותו, ולהגשים את עצמן. עבורן, השליטה בזמנים מאפשרת להן תכנון כפול לבית ולעסק, כאשר הגמישות פועלת לשני הכיוונים במטרה לספק את הצרכים של שתי הזירות במקביל בהתאם לסיטואציה. כפי שהמניע לעצמאות הוא כפול, מיקוד העשייה שלהן כפול והן מתמקדות במשפחה ובעסק בו זמנית. כתוצאה מכך הן חוות רמה גבוהה של טשטוש גבולות, בעיקר בשלבים ההתחלתיים של העסק אך עם הזמן והניסיון הן לומדות כיצד לנהל את טשטוש הגבולות הדו כיווני ולהשתמש בו כאסטרטגית התמודדות עם הדרישות הסותרות של הבית והעסק. יחד עם זאת, גם בשלב זה הן נוטות לחוות קונפליקט דו כיווני- קונפליקט מהמשפחה לעבודה וקונפליקט מהעבודה למשפחה. אולם, לצד תחושת הקונפליקט, הן חוות תמיכה משמעותית מבן זוגן אשר באה לידי ביטוי בעסק ובמשפחה גם יחד. ניתן אף לומר ששני בני הזוג פועלים כשותפים הן בזירה הביתית והן בזירה העסקית.

ממצאי המחקר מלמדים שלמרות ההנחה כי מאפייני התעסוקה של עצמאיים (תכנון, שליטה וגמישות) אמורים למנוע היווצרות קונפליקט, בפועל אין כך הדבר. עצמאיות בעלות מיקוד במשפחה או מיקוד בעסק, הצליחו בזכות השליטה, הגמישות והתכנון העצמאי להפחית את הקונפליקט מהעבודה לבית בעוד הקונפליקט מהבית לעבודה עדיין מתקיים. עבור עצמאיות בעלות מיקוד כפול, התכנון, שליטה וגמישות לא הצליחו למתן את הקונפליקט לשני הכיוונים מהבית לעבודה ומהעבודה לבית. כמו כן, עולה כי לא המאפיינים הם שמעצבים את הקונפליקט אלא אופן היישום שלהם על ידי בעלת העסק. לכן, מאפייני התעסוקה של עצמאיים יכולים לסייע לבעלות עסקים מסוימות למתן את הקונפליקט מהעבודה לבית בלבד. מכאן, שלא ניתן להתייחס לחוויית הממשק עבודה-משפחה בקרב אמהות המנהלות עסק עצמאי בצורה מונוליטית וכי יש לבחון את חוויותיהן תוך התייחסות למגוון המניעים, המטרות וההקשרים החברתיים בהם הן מתקיימות.

באותו האופן, סגנונות מערכות היחסים הזוגיות של אמהות עצמאיות מגוונות ומשתנות. הממצאים מגלים כי קיימת הלימה בין שלושת הטיפוסים האידיאליים בטיפולוגיה לבין סוגי האידיאולוגיה הזוגית שאבחנה הוכשילד (Hochschild, 1989). הטיפוס הממוקד במשפחה מאופיין לרוב בזוגיות בעלת אידיאולוגיה מגדרית מסורתית המחזקת את המיקוד במשפחה. הטיפוס הממוקד בעסק מאופיין לרוב בזוגיות בעלת אידיאולוגיה מעברית המאפשרת את המיקוד בעסק אך המחויבות למציאת הפתרונות למילוי הצרכים המשפחתיים נמצאת באחריות אם המשפחה. הטיפוס בעל המיקוד הכפול מאופיין לרוב בזוגיות בעלת אידיאולוגית שוויונית כך ששני בני הזוג- הגבר והאישה, בעלי מיקוד כפול- בקריירה/עסק ובמשפחה ומנהלים בשותפות יחסית את שניהם.

ממצאים אלו מספקים מידע עדכני בנוגע לחוויה של אמהות עצמאיות ומסייע להבין את האתגרים הייחודיים איתם אוכלוסייה זו מתמודדת. כיוצא מכך, הממצאים האלו מספקים מידע חשוב הנדרש במטרה לגבש מדיניות אשר תסייע לאמהות עצמאיות להשתלב בהצלחה בעולם העסקים בצורה המותאמת לצורכיהן.